האור בקצה המנהרה

תקציר של "תכנית קב"ש : המפתח להישרדות ישראל"

גילברט סימונס
מרס 2005
gilbert@gsimons.org

 

המלצות

"ניתוחו החד והמקיף של גילברט סימונס -  "אור בקצה המנהרה", דן באיום של רצח-עם אשר בא
 מכיוון אויביה הערביים הנמצאים מערבה לנהר הירדן, ואשר איתו מתעמתת מדינת ישראל.
  ממשלת ישראל נכשלה בצורה מדכדכת מלטפל באיום זה בדרך ישירה, דמיונית ואמיצה. על כן,
 חשוב הוא שכל אוהדי ישראל יעיינו בכתבה של סימונס ויפיצו את תוכנה לרבים ובכל מקום."
פרופ. פאול איידלברג

 "קראתי את החיבור שלך בענין רב.  ניסחת מסמך מרתק, בו פירטת בעיות מספר
 אשר מציקות לנו והצעת פתרון מאד יצירתי, כזה שמעולם לא ראיתי.  הוא ראוי לשבח."
דויד ווילדר, דובר הקהילה היהודית של חברון

"ידידים יקרים:  כאשר אנו כותבים מאמר ובו  נושאים דחופים וביקורת אודות פעולות מסוימות של
 הממשלה -  ביחד עם ציטוט של תאריכים והשלכות, הרבה מכם אז שאלו: "ובכן, מה הפתרון שלך?"
  עלי להזכיר לקורא שהחכמה המקובלת אומרת לנו שהאור בקצה המנהרה יכול להיות הקטר הדוהר
 אלינו.  במאמר זה ישנה הצגה מבריקה של אותם צעדים מצויינים, אותם על העם הרבוני לנקוט."
עמנואל א. ווינסטון, פרשן ואנאליסט של המזרח התיכון

"גילברט סימונס מגיש לנו תקציר תכניתו בשם "ק.ב.ש." הכוללת שלושה מרכיבים משולבים:
 "קביעות, בטחון, שלום".  בחיבור בהיר זה, והנטען היטב, הוא מספר מדוע הוא רואה את תכניתו
 כמפתח להישרדות ישראל.  המחבר אומר כי חיוני הוא שהישראלים ימקדו את מחשבותיהם על מנת
 שישראל תהפוך את עצמה מבן-טיפוחים תלוי ומשועבד של ארצות הברית למדינה חזקה וריבונית."
ד"ר ברניס ס. ליפקין, עורכת הבטאון 'חשוב ישראל'

"אני חושב שבחיבור שלך ישנם ניתוחים חשובים, ויש להגיש חלק
 מהם למנהיגים ולמעצבי דעת קהל במדינת ישראל ובחוץ לארץ."
ד"ר דרור זאבי, יו"ר, המרכז ללימודי מזרח התיכון ויחסים בינלאומיים  ע"ש חיים הרצוג, אוניברסיטת בן-גוריון. 1 במאי 2002.

 "תודה על ששלחת לי את הפתרון הבהיר שלך למצב הנורא הנוכחי."
יאן ווילם ואן דר הופן, , המרכז הציוני-נוצרי הבינלאומי, ירושלים והולנד.

"אני מודה לך עבור המשוב וההצעה הבהירה."
יורם אטינגר (ה-14 באוגוסט 2005)

זהו ניתוח מזהיר אודות מה שחייב להיעשות ומדוע."
פרופ. יעקוב פרץ גולברט

 "קראתי את הניתוח שלך ובסך הכל אני מאמין שהוא מצביע על הכיוון הנכון."
דניאל פייגלין

האור בקצה המנהרה
/ ג'ילברט   סימונס                                        

ה מ ל צ ה

"קראתי את החיבור שלך בעניין רב. הצגת בפנינו מסמך מרתק, המפרט כמה מהבעיות המציקות
לנו, ובו פתרון יצירתי מאד – אותו לא ראיתי קודם לכן. הוא ראוי לשבח!"
דוד וילדר, דובר הקהילה היהודית בחברון

מבוא: בעין המטרה
 

על מצחו של כל יהודי באזור החוף של ישראל, גבר / אשה / ילד, מסומן העיגול המרכזי של לוח ירי. סימון זה אינו ניתן למחיקה. תוכל לטמון ראשך בחול או לנפח את החזה כמו טרזן, והסימן עודנו עליך. מהו לוח ירי זה? זוהי מטרתו הסופית של אויב העם הבא להרוג כל יהודי בישראל. רוב תושבי ישראל אינם מאמינים כי זאת מטרת האויב. הם סבורים כי אם ניסוג מ-יש"ע, ישאירו הערבים את תושבי אזור החוף לנפשם. על סמך מה חושבים הם כך? על בסיס תחושות ורגשות! לא על עובדות – כי האמנה הפלשתינאית עומדת על "הפתרון הסופי" בבהירות, בדיוק כמו  מיין קאמפף של היטלר.

האסטרטגיה של אש"ף היא הסחת דעת היהודים במשברים חלקיים, בעודנה מתמקדת בקביעות על "הפתרון הסופי": מותם של כל היהודים בישראל. משבר עזה הנוכחי הוא דוגמה מושלמת. מחצית הישראלים רוצים בהתנתקות, מחציתם אינם רוצים. הפגנות-ענק, דרישה למשאל-עם, "מצור" טלפוני על חברי כנסת ועל הבית הלבן וכו'. המשבר אינו על עזה, כי אם על השואה המתקרבת! אם נעצור את השואה, ממילא עזה תישאר בידי ישראל.

באופן דומה פילג היטלר את יהדות פולין למפלגות יריבות, וכך מעולם לא עסקו שם במשבר הסופי – הריגתם. היהודים בישראל נגועים באותו קוצר ראייה, בלתי מודעים לגורל הצפוי לכולם: אזור החוף או יש"ע, חרדים / מסורתיים / רפורמיים / חילוניים, ליכוד או העבודה. אש"ף לא יבחינו ביניהם יותר מהיטלר.

מסע היטלר להסחת הדעת והנמכת הרוח של היהודים – עד כדי הבאתם לעשות במקומו את העבודה המלוכלכת – נחל הצלחה כבירה, אך לא יותר ממסעם של ערפאת ועבאס יורשו נגד יהודי ישראל. פרופ' לוסי ס' דוידוביץ' מעידה כי "בווילנה... [לקראת] סוף אוקטובר 1941, כאשר גנץ בעצמו (כראש המשטרה היהודית) קבע "ימינה או שמאלה", איזה יהודי יחיה ומי ימות [הוא תירץ את מעשיו באומרו], «בהקרבת מאות, אני מציל אלפים, באלפים שאני מוסר, אני מציל רבבות...»" – והוא לא הציל אף את עצמו. כך גם רוּמקוֹבסקי שילח מגטו לודז' 10,000 יהודים. פרופ' דוידוביץ' כותבת: "... אולם הצלחת רומקובסקי לשאת-חן בעיני הגרמנים בשילוח 10,000 יהודים היתה אשליה. ביום ה-22 בפברואר חודשו המשלוחים. בארבעים הימים הבאים שולחו כל יום כ-1,000 יהודים אל יעד בלתי ידוע..." (המלחמה נגד היהודים, עמ' 292). יהודים פעלו נגד יהודים, כמו הישראלים כיום.

כל "מועצת יהודים" [יודנראט] סיפקה עובדי-כפיה לגרמנים. "המשטרה היהודית... היתה מכשיר הכפיה של היודנראט. השוטרים-במדים, כאחד מהמוסדות של הגטו, הדגימו את הדינאמיקה של ההתדרדרות אשר אותה הפעילו הגרמנים... הגרמנים עודדו עבריינים מהתקופה שלפני המלחמה להקים סוכנויות של מלשינים ואוכפי-חוק ולעשות עבורם את העבודה המלוכלכת ביותר בה מאסו אף שוטרים יהודים. קבוצות כאלה היו ב[גטאות של] לודז', קובנו, לובלין ו-וורשה..." (שם, עמ' 231 – 235). קבוצות כאלה מיוסדות ע"י אריאל שרון כיום.

"קהילה היא כבר בתהליך של היעלמות," הזהיר שופט-העליון ליארנד הנד, "אם כל איש בה מתחיל לבדוק את השכן כאויב אפשרי." רבין לגלג על יהודי יש"ע: "שיסתובבו כמו פרופלורים!" שרון משתמש כלפי המתנחלים בתארים דומים.

היטלר הסביר בספרו את השיטה האהובה עליו "לאכול" את האויב, פרוסה אחר פרוסה: "המנצח בעורמה מציג רק חלק מדרישותיו למוכנעים. אזי, כשהאומה מושפלת – וזאת מנת חלקו של כל מוכנע מרצונו – יכול הוא להיות בטוח כי היא לא תגדיר מעשי-דיכוי אישיים נוספים כעילה לאחוז שוב בנשק. ככל שירבה מספר הסחיטות המושגות כך בהסכמה, כן תפחת ההצדקה בעיני אותה אומה להתגונן בפועל נגד דיכוי חדש, אולי מנותק אך לא קצר-מועד; במיוחד אם, אחרי הכל, היא כבר התייסרה כה רבות בסבלנות דוממת." (מיין קאמפף, עמ' 668). ישראלים! אם אינכם מזהים את אסטרטגיית השלבים באמור לעיל, הנכם עיוורים.

פרק א: תשובות לשתי שאלות

 1. מהי מטרתו הסופית של אש"ף?

  מרבית הישראלים הטומנים ראשם בחול מסרבים להתעמת עם האמת. פרופ' יהושפט הרכבי, ז"ל, ראש המודיעין הצבאי מ-1955 עד 1959, עשיר בידע הרבה יותר מ-99% מהישראלים, הסביר: "המונח הנפוץ ביותר היה 'קואדעלה' (=לשים קץ ל-...). קשה לקשור מונח זה עם סיפוק חלקי או התפשרות; ופירושו – חיסול גמור של ישראל, לא קיצוצים בשטחה..." בבהירות שוה הוא מסביר את מטרות השמדת-העם של אש"ף: "מבצע השחרור איננו רק 'הורדת' בסיס אימפריאליסטי; חשובה יותר – השמדת האוכלוסיה (אינקויראד מוג'טמאי)," (האמנה הפלשתינית ומשמעותה, עמ' 47). איזה חלק בחיסול ובהשמדה אין הישראלים מבינים?

פרייס-ג'ונס, חוקר-ערב בולט נוסף, מספר לנו על הגורל הצפוי לישראלים: "אם תצליח תוכנית אש"ף לגאול את פלשתין, תחדל ישראל מלהתקיים, והישראלים יידונו לגורל הדתי-שבטי של טבח והגליה," (המעגל הסגור, עמ' 281). אין הצלה בשיטת 'גידול מבוקר' או בפשרה. מורטימר ב' צוקרמן כתב: "אֵלו החיים על פי הפשרה ימותו בה."
ערפאת סיכם את משנתו ב-1975, ו-אש"ף מעולם לא חרג מזה: "לא תהיה באזור נוכחות מלבד הנוכחות הערבית. נהפוך את החיים לגיהינום עבור היהודים במלחמה פסיכולוגית ובהגליית אוכלוסיות... אנו הפלשתינאים נשתלט על הכל, בכלל זה מלוא שטח ירושלים."

המטרה: מדינה ואזור "נקיים" מיהודים. אפשר לסמוך על מחמוד עבאס, שפעל בצידו של ה"ראיס" במשך 40 שנה, כי ימשיך באותו תלם; החליפה המעונבת לא תעמוד בדרכו. כי
הקרב הוא על כל הארץ, מהנהר עד הים; לא יותר, לא פחות. פרופ' הרכבי מסביר: "נושא הבלבדיות, ישראל-או-פלשתין, הוא עיקרי בכתובים של אש"ף, והסכסוך מוצג תכופות כמשחק קטלני של הכל-או-מאומה. "אומרים אנחנו 'לא' לישראל, כי אנחנו אומרים 'כן' לפלשתין," (פרופ' פאייז סייח', מצוטט ב-אסטרטגיות ערביות). פתרון כפל-המדינות הוא רק הצעד האחרון בחיסול ישראל.

2. איך ישיג אש"ף את מטרותיו לחיסול פוליטי ולאומי?

בעוד הישראלים מפגינים ידע מועט בעניני צבא, ומעדיפים להתווכח בלי סוף על קטנוניות פוליטית, המאורעות הצבאיים מתרחשים וקובעים את גורל האומה: להיות עם חופשי או למות כעבדים. על הישראלי ללמוד עקרונות בסיסיים של צבא ולהתנהג בהתאם.

כלל א.  לעולם אל תניח לאויב להגיע לטווח הפצצה של אזרחים ומרכזי תעשיה. זה מזמין אסון. רצועת עזה והרכסים הנשקפים אל אזור החוף הם נכס אסטרטגי. הרצוג כתב: "רצועת עזה הכבושה בידי המצרים מאז 1948 היתה כמו פגיון המכוון אל מרכזי אוכלוסיה עיקריים בדרום הארץ ולאורך החוף." קיאֶרנן הגדיר את עזה כ-"אצבע מתחת לבטן של ישראל," (ערפאת, עמ' 148). שרון משחק באש עם המדינה וחייהם של תושבי אזור החוף במוסרו ל-אש"ף את אזורי החיץ ביהודה ובשומרון ואת עזה. הם מבדילים עבור מליונים בין חיים למוות.
 
כלל ב.   עם נבון מאמץ בשעת מלחמה את האפשרות הגרועה ביותר ומפתח אמצעים למניעתה. לעולם אין להתכונן למלחמה הבאה כמו לקודמתה. דוגמה טובה לכך היא מלחמת יום הכפורים. "במשך יום הלחימה הראשון הופלו חמישים ואחד מטוסים ישראליים – למעלה מעשירית מצבת חיל האויר – ע"י טילי המוסלמים," (הישגי הערבים, עמ' 47). במשך שמונה עשר ימי הלחימה איבד חיל האויר הישראלי למעלה מרבע מכוחו הלוחם (104 מטוסים מסוגים שונים). "בחודש אוקטובר איבדו הישראלים 840 טנקים – או יותר מ-49% מכלל 1,700 הטנקים (שם, עמ' 48), מרביתם בפגיעת הטיל המיטלטל  "סאגר" והבזוקה RPG-7 – שהופעלו בידי אנשי חיל הרגלים המצרי. ברשות אש"ף יש כמויות גדולות של שני כלי נשק אלה.

גדעון רפאל קובע כי "מלכודת המודיעין היא חיפוש ממצאים לתמיכה בדעותיך ופסילת ממצאים הסותרים אותן... מימרה של תבונה צבאית שעמדה במבחן הזמן היא: במקרה של ספק, הנח את האפשרות הגרועה ופעל לקראתה," (יעד שלום). לרוב, הישראלי הוא מבריק, שמרן, מתחמק מאחריות, ומסכן את חייו על סמך תחושה / רגש. דויד גרוסמן הזהיר: "בישראל קל לאיש להמיר את דתו ואפילו להחליף את מינו, יותר מאשר לעשות שינוי החלטי בדעתו הפוליטית." זהו מום, אין זאת מעלה. הישראלים אשר "קנו" כזבים פוליטיים והצביעו בעד נטישת עזה, הם בורים בעקרונות צבאיים.
ב-1973 גרמה ההימנעות מהנחת האפשרות הגרועה לאלפי הרוגים ומאות שבויים; שר הביטחון, מר משה דיין, חשש מ"חורבן הבית השלישי"; וראש הממשלה, הגברת גולדה מאיר, שקלה התאבדות.

מהו תסריט האפשרות הגרועה ביותר כיום? אם אש"ף מחזיק בצפון רצועת עזה וברכסים של יו"ש, ברשותו ארטילריה בינונית ואלפי פגזים עמוסי-כימיקלים, עלול אבו מאזן לתת פקודה וכל הנ"ל יתפוצצו על ערי החוף ושאר הישובים שם ויהרגו ששה מליון יהודים תוך שעות מספר. יחד עמם ימותו גם מליון ערבים ישראלים, אך אין הם נחשבים ביותר אצל רודנים טוטאליטריים.

במשך שנים הזרים מובארכּ  נשק לערפאת. צה"ל חשף והרס מאות מנהרות – רבות מהן מוארות בחשמל וממוזגות-אויר, ובהן מותקנות מסילות. כמה זמן הן פעלו בטרם נתגלו? כמה עוד פעילוֹת ואינן ידועות לנו? הספינה "קארין-A" יורטה כשעליה 50 טון של נשק כבד מאירן. כמה ספינות הצליחו לעבור? לפחות ארבע מדינות ערביות – מצרים, אירן, לוב וסוריה -  מחזיקות מלאי של פגזים כימיים זמינים עבור אש"ף? –  וסוריה, שומרת 2,000 פגזים עיראקיים עמוסי אנתראקס ו-סארין במעמקי אדמת ה"באקעה" בלבנון.

ערפאת הקים בקדחתנות צבא אדיר (כבר גדול מהצבא הסדיר של ישראל) והשיג כמויות נכבדות של נשק, ובכלל זה טילי נ"ט "לאו" המסוגלים לשתק את טנק ה"מרכבה" הידוע של ישראל, מאות רקטות RPG-7, טילי "סאגר" ומוקשי-יבשה. ב-21 במרס, 1998, דיווחה ליאת קולינס ב"ג'רוזלם פוסט" כי "שר התשתיות הלאומיות, מר אריאל שרון, הזהיר בינתים מפני צבירת טילי-כתף "סטרלה" ו-"סטינגר" ברשות הפלשתינאית לצורך ירי על מטוסים ממריאים / נוחתים בנתב"ג לוד," [ההדגשה של המחבר]. עדכון מ-27 במרס 2005: "שר הבטחון מופז מסר לקבינט כי הפלשתינאים הבריחו [טילי] 'סטרלה' אל תוך רצועת עזה".

כלל ג.   אל תסמוך על אחרים לצורך הישרדותך. "ברור כי ישראל מעותדת להיות בת-חלוף למען «טובת הכלל»... ישראל תהיה... כענף קצוץ, בדרכה אל האבדון בעוד אתה [הנשיא בוש], מתמרן להשיג את הפרס הגדול – השליטה במקורות הנפט," כתב עמנואל א' ווינסטון ב-18 במרס, 2005. גם אל תצפה לעזרתו של א-לוהים להצילך, כפי שכבר עמד על כך בנג'מין פרנקלין: "א-לוהים עוזר לאלו העוזרים לעצמם." הוא המשיך ויעץ: "החי על תקווה מת בתענית." לו רק נמצא לישראל ראש ממשלה חכם כמו בנג'מין פרנקלין – כל עוד יש זמן!

פרק ב. איך להגיב על האיום הקטלני?

על הישראלים לרפא תחילה פגמים מבניים גדולים לפני הבסת האויב. פגמים אלה הם שגרמו למשבר אשר בעיצומו נמצאת ישראל כיום, ובגללם אין עדין שלום. אי אפשר לסמוך לעד על ניסים. ששה מליון יהודים, ובכללם רוב בני משפחתי, נשמדו. מפלה צבאית אחת תעלים את ישראל הקטנטונת כאילו מעולם לא התקיימה, כפי שאיננה קיימת על מפות ערביות כיום. יש לתקן פגמים אלה, ולא – תיאלץ ישראל להיכנע אפילו אם תשרוד בטראומה העכשוית. אפשר לתקן את הפגמים במשך כמה שעות, ולגלות שכל המשברים ניתנים לפתרון קל ומיידי. הקשה ביותר עבור הישראלים יהיה להתאחד כמו בשעת מלחמה. אבל זהו מצב מלחמה. אזהרתו של בנג'מין פרנקלין מ-1776 ישימה עבור ישראל ב-2005: "כולנו תלויים זה בזה כדי שנצליח – או שנהיה תלויים, כל אחד לחוד..." למען ההצלחה על ישראל להחליף את ההנהגה הנוכחית; זאת שְׂאֵת ממארת. יש להכריז מיד על מצב חירום או על בחירות חדשות.

מהם אותם פגמים מבניים? ישראל בת ה-57 היא רק ישות סמלית ובלתי מושלמת. פרופ' הרכבי מקונן על כי "מנהיגינו, הפוליטיים והתרבותיים, לא השכילו לנהל את הרב-פניות הקיומית. חוסר לכידות זה פועל לטובת הערבים," (אסטרטגיות הערבים ותגובת ישראל, עמ' 99). אין לישראל גבולות ולא חוקה; היא "גמגמן-רהוט", ישות יהודית-דמוקרטית, בין לידה להפלה. היא אובדת-דרך, בלי מטרה וחסרת אונים מול הטרור – 'עקב אכילס' שלהּ. לידל-הארט קבע: "חוסר אונים מטפח חוסר תקווה; מתולדות העמים מוכח כי אובדן תקווה, ולא אובדן נפשות, מכריע את גורל המלחמה." יש פתרון, יש אור בקצה המנהרה. תפסו אותו!

מדיניות החוץ של ישראל מובלת ע"י ארה"ב והאחוד האירופי. ענייני הפנים נשלטים ע"י האו"ם, בית הדין הבינלאומי ו-אש"ף – אותו מתגמלת ישראל בחלקים מאדמתה כל פעם בה הדבר "טוב" לאותו רגע. מאז היווסדה פעלה ישראל  בתגובה על משבר אחרי משבר. אם ישראל תיטול יוזמה, היא תוכל לסיים את הסכסוך תוך שלושה ימים. ישראל מציצה, דרך קבע, מעבר לכתפה כדי לקבל את האישור, במקום להיות אחראית לגורלה-היא כמו כל אומה ריבונית
ישנו פתרון, אור בקצה המנהרה.  אם ישראל תפעיל יוזמה, היא יכולה להביא לסיום הסכסוך תוך שלושה ימים.

על הישראלים להיפתח לקראת תפיסות ופתרונות חדשים וחדשניים. רוב הישראלים צמודים לאמונות מושרשות, ומתנגדים מאד לרעיונות המתנגשים בדעותיהם. חשיבה תבניתית ואמונות מנוונות מביאות להסתיידות שכלית. חוקרת קורות העתים, ברברה טוכמן, הצהירה: "אם השכל מספיק פתוח כדי לקבל כי מדיניות נתונה מזיקה במקום להועיל לבעל העניין, ומספיק בטוח בעצמו כדי להכיר בכך, ומספיק חכם כדי לשנות את המצב – הרי זאת פסגת אומנות הממשל." אולם טוכמן פסימית: "עמידה שכלית במקום וקפיאה על השמרים – הטיפול המקובל אצל השליטים וקובעי-המדיניות ברעיונות בהם יצאו לדרך – היא קרקע פוריה לאיוולת..." (מצעד האיוולת, עמ' 32).

 ב-1964 כתב טדי קולק אל ג'ון קמחי: "... אין כעת איש החושב על עתיד ישראל במושגים של אסטרטגיה רחבה. לבן גוריון היתה תפיסה כוללת – חמש שנים, עשר שנים, או אפילו עשרים שנה קדימה... [הרעיונות] ספקו תשקיף ומשמעות תכליתית לתחזית של ישראל החסרים כיום לגמרי. המדינה חיה, רעיונית וממונית, מהיד-אל-הפה על בסיס החלטות בנות-יומן...". אֶוֶוֶרט מ' דירקסון, חבר הקונגרס של ארה"ב, מאמין כי "האנשים היחידים שלא ישַנו את דעותיהם הם המאושפזים, חסרי-ישע, בבתי מחסה (כי אינם יכולים) או הקבורים באדמה." האם יעמדו לישראלים חכמתם – לבחון מחדש ולחשוב שוב, האומץ המוסרי שלהם – לסגור הפסדים, הבטחון העצמי והחוצפה – לשנות מן היסוד ובהיקף רחב את הכיוון לפני שיהיה מאוחר מדי? הכומר שוּלר כתב שיר: " העז להתעמת עם שולליך ואויביך, העז לקרוא תגר על מוסכמותיך, העז לעדכן את השקפותיך-משכבר, העז לשקול שוב את אשליותיך ולשחזרן." אזרחי ישראל, האם אתם נבונים דייכם לקבל עצה זאת? שומה עליכם לעשות כך כדי לשרוד.

ארה"ב ושאר אומות המערב מכבדות עצמאות, עוצמה ושכנוע. הסנאטור פַּקווד ממדינת אורגון זוכר את אותה "הצהרת-אומץ שכמוה לא שמעתי בימי חיי", בתגובה על סנאטור אחר שאמר למר מנחם בגין: "אל תגיד לנו לא לחקור את פעולותיכם. אנחנו פורעים את החשבון." בגין ענה: "אל תאיים עלינו בהפסקת הסיוע. זהו איום-סרק. אינני יהודי רוטט- ברכיים. אני יהודי גאה בעל תרבות בת 3,700 שנה. איש לא בא לעזרתנו כשגססנו בתאי הגז ובמשרפות. איש לא בא לעזרתנו כשנאבקנו לבנות את ארצנו. אנחנו שילמנו על כך. אנחנו נלחמנו על כך. אנחנו נהרגנו על כך. אנחנו נעמוד על עקרונותינו ונגן עליהם. ואם ניאלץ, נמות שוב עבורם – עם הסיוע או בלעדיו." על רוח זאת של ארגון 'השומר' לשוב ולהמריץ את ישראל. מעולם לא נזקקתם לכך יותר. על הישראלים לחדול מלהיות קצרי-ראות ושבירים, להתאחד ולהיות מרחיקי-ראות, עזים וחסרי-חת. אברהם לינקולן אמר: "אינך מנהל מלחמה ע"י התזת מי-ורדים בקנים של קש." עצת לינקולן לישראל הייתה יכולה להיות: "עליכם לתפוס יוזמה ולהציל את יקיריכם ואת עמכם."

"אל תשגו באשליות – מדינת ישראל אינה מוכנה לשוב למצב ששרר פה עד לפני שבוע," הודיע ראש הממשלה, מר לוי אשכול, בסיומה של מלחמת ששת הימים. "נלחמנו לבדנו למען קיומנו ובטחוננו. הזכות בידנו לקבוע את האינטרסים האמיתיים והחיוניים של ארצנו, ואת הדרך להבטיח את קיומם." ואילו כיום חוזרת ישראל לגבולות אַוּשביץ של 1948 ושותלת מדינת-טרור מהמעלה הראשונה בלבה של הארץ. על ישראל לדחות את התערבות האמריקנים ולפעול למען עצמה. לבדה, תוכל ישראל לפעול ולנצח במאבק, כדי לצאת ממנו בשלמות, בבטחון ובשלום. ארצות הברית ואומות העולם, ללא ספק, יוקיעו פעולות ישראליות אלה. אולם מוטב לחיות, שְׂנוּאים-לרגע, מאשר למות ולאפשר למעניך להזיל דמעות תנין.

ג'ים ניקולסון, יושב ראש הוועדה הלאומית הרפובליקנית, קבע בנאום בפני הועידה השנתית של 'הוועדה לעניני צבור אמריקה-ישראל': "ישראל היא מקור השראה ומופת עבור כולנו – ארץ השואפת להשיג חרות ולחיות בשלום. את התסריט יכתבו הישראלים בישראל. איש לא יוכל לכתוב זאת במקומם... או להכתיבו ע"י אולטימאטום ודרישות," (Near East Report , 15 ביוני, 1998). כיתבו את הסיפור באות רבתי, בלי לבקש רשות מן ה"חוץ", בלי עזרה / הכרה / הסכמה!

אין זה הזמן לדון בהיעדר חוקה. על ישראל לבטא במפורש עקרונות בסיסיים, יסוד הסלע של האומה, הנמצאים מעבר למחלוקות – ועליהם יש לעמוד בלי לקבל חלופה או שיפור עבורם מאף אדם, ובכלל זה ראש הממשלה ו/או הכנסת. ישראל סבלה רבות מתכנוני קלייטון & אנגלו-אויל, משרטוטי ליטל & וויט של פלשתין, מתכניותיהם של דאלס / רוג'רס / פ'ורד / ריגן, מ'חמש הנקודות' של ג'ימס בייקר, מהסכמי שולץ / קיסינג'ר / אולברייט / מדריד / קאמפ דייויד / אוסלו / וואי, וכעת מ'מפת הדרכים' של בוש. כולם נועדו להשגת 'יציבות' באזור על חשבון קיומה של ישראל. תכניות ותכנונים אלה שרתו את האינטרסים של ארה"ב על חשבון ישראל.  ג'ון קמחי מצביע על הצורך לשרת את עניני העם ומטרותיו במדיניות החוץ שלו, לא את אלו של זולתו. התכניות הנ"ל שרתו את עניני ארה"ב על חשבון ישראל. בא הזמן עבור  התכנית הגדולה לישראל, שתשרת רק את ישראל.

על תכנית זאת להיות בעלת נשימה ועומק-חזון של החלוצים הגבורים כהרצל ובן גוריון. על הישראלים לאמץ כאנשי מופת את הגבורים התקיפים בעלי היוזמה שנלחמו למען רעיונות נועזים ועמדו בפני רודנים ומדכאים באומץ ובכוח שכנוע, ולרומם את זכרם; הם מלאו תפקידים חיוניים בתקומת ישראל והתפתחותו בעבר הרחוק והקרוב. דמויות אלה של גבורה, יהודים וחסידי אומות העולם כאחד, כוללים תומכים נאמנים כמו ראול וואלנברג, אורד-צ'רלס וינגייט (שלימד את אנשי ההגנה והפלמ"ח לתקוף במקום להתגונן), או ד"ר ארתור רופין 'אבי ההתיישבות הציונית', ורבים אחרים כמו מייסדי המדינה.

אני מציע תכנית החובקת שלושה עקרונות נצחיים: קביעות, בטחון, שלום. רבין נכשל בהשגת שלום בלבד. כך גם נתניהו בשלום ובטחון. אינך יכול ליצור שולחן שיעמוד על רגל אחת או על שתי רגלים. הרגל החסרה היא החשובה ביותר: קביעות. אי אפשר להשיג שלום ובטחון במחיר הקביעות. הקביעות מוגנת ע"י הבטחון, ועוצמת הבטחון מביאה שלום. הקביעות מכתיבה: אין לסגת, אין למסור אדמה, אין לסחור בעתיד הבטוח של כל דורות היהודים הבאים אחרינו. "תוכל לאמר כי מרכיבי האומה הם: הארץ, העם והחוקים שלה. הארץ היא המרכיב היחיד בעל עמידות מסוימת," אמר אברהם לינקולן. נכון להיום מופר עקרון חיוני ויסודי זה בישראל בידי יושביה.

פרק ג. תנאי ממשל

על כל מדינות העולם להכיר בעקרונות הקביעות, הבטחון והשלום של ישראל כי אלה אמיתות מובנות-מעצמן, נצחיות, בלתי משתנות, אינן למיקוח, מתוקנות וחסינות-פגע. עליהן להיעשות תשתית למדינה, סמליל [Logo] המוטבע על כל המסמכים הרשמיים. עקרונות אלה לעולם לא יוחלפו, יושחתו, יוחלשו או יופרו – ויהי מי השולט בכנסת, ויהי מה האיום על הארץ. על עקרונות אלה להנחות את מנהיגי ישראל בכל שיקול-דעת, בעניני פנים או חוץ, כמו החוקה האמריקנית המנחה את הנשיא, הקונגרס ובית המשפט העליון בארה"ב. על עקרונות ישראל לגונן על יהודים בכל זמן. אין עליהם להיות צפויים לאישור או גינוי מצד איזה עם, או גוף בינלאומי, ידידותי או עוין. לישראל יש זכות בלתי מוגבלת, בלתי מותנית ומוחלטת לקביעות, בטחון ושלום. המערערים על עקרונות ישראל נוטלים על עצמם את מלוא הסיכון.

מהרגע בו הוצבו עקרונות ישראל על מכונם והפכו אותם למעשים, כל הקשרים הגורדיים, שכבלו את ישראל במשך עשורים והביאו אותה כה קרוב לאסון, ייעלמו. עקרונות ישראל הם עדיפים על הצרכים והרצונות של כל האחרים: ערבים, אמריקנים, מי לא. כשהיה אלוף בסדיר, הביע אריאל שרון את דעתו ב-1988: "עלינו להסכים על העיקר – מה מוכנים אנו לעשות למען הפלשתינאים ומה אין אנו מוכנים לעשות." טעות. צרכי ישראל אפילו לא נזכרו באותה משוואה! סיפוק צרכי ה'פלשתינאים' והישראלים בו-זמנית הוא בלתי אפשרי. הישראלים דואגים קודם כל לצרכי עצמם; רק לאחר מכן עולים לדיון צרכי האחרים, ורק אם אינם מתנגשים בצרכי ישראל. כל קשר ניתר כך לפי הסדר, וה'סכסוך הנצחי' לכאורה מחוסל תוך שלושה ימים.

עקרון 1: קביעות.   קביעות מכילה שלושה מרכיבים: גבולות;  מדינה יהודית;  אזרחות.

(1) גבולות.   עם ריבוני מזוהה על פי גבולותיו הקבועים. גבולות אלה אינם מצטמצמים בנסיבות כלשהן. על ישראל להצהיר את ריבונותה בהכרזה על גבולותיה הקבועים בפני העולם. אש"ף הגדיר את השטח השנוי במחלוקת: הם תובעים את פלשתין,  מין אַנ-נַהְר אילא אֶל בַּחְר (מהנהר עד הים). אז אין מקום לפשרה. על ישראל לתבוע בדיוק שטח זה: מהנהר עד הים.

על סמך מה מבססת ישראל את תביעתה?

א  התביעה הדתית היא בל-תעורער. התנ"ך מתייחס לאורך כל הדרך אל זיקת היהודים הקבועה א–